פסק-דין בתיק ע"פ 4980/07

השופט ח' מלצר:

1.            לפנינו ערעור על הכרעת דין, גזר דין, והחלטה בעניין חילוט כספים ורכוש, שיצאו תחת ידו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) בעניינו של המערער. בית המשפט הנכבד קמא הרשיע את המערער, שהוא סוחר רכב, בשורה של עבירות, הכוללות מקרים רבים של זיוף, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה, וכן הלבנת הון ועבירות מס. על המערער הושת עונש של שבע שנות מאסר בפועל, וכן הוטלו עליו גם מספר מאסרים מותנים, הכל כמפורט בהמשך. כן הורה בית המשפט, בקשר עם עבירת הלבנת ההון, על חילוט כספים מתוך רכושו של המערער, וכן חולטה דירה שנמצא כי היא דירה השייכת לו.

הערעור, לאחר צמצומו בידי המערער, מכוון כיום כנגד:

(א)     שלושה רכיבים מהכרעת הדין (עבירות הזיוף, התחזות כאחר, והלבנת הון).

(ב)     חילוט הרכוש.

(ג)      חומרת העונש שנגזר על המערער.

בסמוך יובאו העובדות הצריכות לענייננו. מכיוון שהמערער כמעט ואיננו משיג עוד על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט הנכבד קמא, הרי שהדברים יובאו בקיצור יחסי.

כתב האישום וההליכים בבית המשפט המחוזי

2.            כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, שלאחר תיקונו (פעמיים) החזיק 75 אישומים, שאלו עיקריהם:

(א)     אישומים מס' 72-1: בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כך נטען, סחר המערער בכלי רכב משומשים. במסגרת פעילותו זו, הונה קונים שונים של כלי רכב. דפוס הפעולה הנטען של המערער היה כדלקמן: הוא רכש כלי רכב מחברות בעלות ציי רכב. כלי הרכב היו כאלה, אשר צברו נסועה (קילומטראז') נכבדה, והמערער רכשם במחיר נמוך, המשקף את המרחק שנסעו. את כלי הרכב רכש המערער, תוך שהוא מתחזה בחלק מן המקרים כאחיו, יוסי חי כהן (להלן: יוסי כהן), המתגורר דרך קבע בארה"ב. לאחר מכן רשם המערער את כלי הרכב על שמו, או על שם אחרים (אחיינו: אבי כהן, או אנשים נוספים). בשלב זה הזמין המערער ממשרד הרישוי "כפל רשיון", שבו פרטים מעטים יחסית לאלו המופיעים ברשיון המקורי, דבר שהקל עליו להסתיר - בעיקר מן הרוכש הבלתי מקצועי - את העובדה שהרכב היה שייך בעבר לחברה בעלת צי רכב. בנוסף, המערער זייף את מד האוץ (הספידומטר) בכלי הרכב והפחית את המרחק הרשום בו עד כדי רבע, הווה אומר: באלפי ק"מ, ולעתים בעשרות, או אפילו מאות אלפי ק"מ (בהתאמה למקרה). כל זאת עשה המערער בכוונה להצליח למכור את כלי הרכב במחיר גבוה משוויים הריאלי. לאחר מכן פרסם המערער מודעות למכירת כלי הרכב שהוצגו כאילו הם מבעלות פרטית וכאילו צברו רק את המרחק שבמד האוץ, שזויף. לבסוף מכר המערער את כלי הרכב לקונים תמימים (באישומים נכללו 72 כאלה במספר), תוך שימוש במצגים האמורים. יצוין, כי אחד מ-72 האישומים נזנח במהלך הדיונים בתיק.

את עיקר התקבולים ממכירת כלי הרכב הנ"ל הפקיד המערער, כך נטען, בשני חשבונות בנק שנוהלו על שם יוסי כהן, שבהם היה המערער מיופה כח. זאת הוא עשה לשם הסוואת הכספים, פירות מעשי עבירה, וכן לשם הסתרת פעילותו העסקית מרשויות המס.

בגין המעשים הנטענים האמורים הואשם המערער בביצוע 24 עבירות של התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); 72 עבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף, בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיפים 418 ו-420 לחוק ו-72 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק (אחד האישומים נזנח במהלך הדיון, כאמור). כן הואשם המערער בפרק זה שבכתב האישום בביצוע עבירה של הלבנת הון (ביחס להפקדת כספי העבירות, כולן או מקצתן, בחשבונות יוסי כהן) - בניגוד לסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון).

(ב)     אישום מס' 73: לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 21.4.2003 התקשר המערער, כשלוח של יוסי כהן, בהסכם לרכישת דירה הידועה כגוש 6161 חלקה 423/500 ברח' גולומב 33 בגבעתיים (להלן: הדירה), עבור יוסי כהן, זאת תוך שימוש בייפוי כוח קונסולרי. את תמורת הדירה שילם המערער, בין היתר, באמצעות כספי העבירות הנ"ל, שאותם הפקיד קודם לכן בחשבונות שנוהלו על-שם יוסי כהן. בכתב האישום נטען כי כספי העבירות הם בבחינת "רכוש אסור", כמשמעותו בחוק איסור הלבנת הון, ולכן השימוש בהם לרכישת הדירה מהווה "פעולה ברכוש אסור", לפי אותו חוק. רכישת הדירה על-שמו של יוסי כהן נעשתה על-ידי המערער, כך נטען, במטרה להסתיר, או להסוות את זהות בעלי הזכויות האמיתיים בה ואת מקור המימון לרכישתה, וכן על-מנת להלבין את כספי העבירות.

            המדינה ייחסה למערער בגין האמור ביצוע עבירות של הלבנת הון ושל פעולה ברכוש אסור, לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון. כן עתרה המדינה לחילוט הדירה.

(ג)      אישום מס' 74: המערער זוכה מן האמור באישום זה, ולפיכך אין צורך להידרש אליו בגדרי הערעור.

(ד)     אישום מס' 75: המערער הואשם כי היה בשנים 2004-1999 "סוחר רכב", כמשמעותו בתוספת י' להוראות מס הכנסה [ניהול פנקסי חשבונות] (מס' 2) התשל"ג - 1973, וחלה עליו חובת ניהול פנקסי חשבונות, שאותה הפר. בפרט נטען, כי בחלק מן השנים האמורות המערער לא הפיק חשבוניות מס כלל ובחלק מן השנים - הפיק חשבוניות כוזבות; כמו כן נטען כי הוא השמיט הכנסות - לרבות ההכנסות ממכירות כלי הרכב הנזכרים באישומים הקודמים - מדו"חות על הכנסה שהגיש וכן כי הוא השתמש בחשבונות הבנק שנוהלו על-שם יוסי כהן כדי להסוות את פעילותו העסקית ולהימנע מלדווח עליה. המערער הואשם בקשר עם האמור במספר עבירות לפי תתי-סעיפים שונים של סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

3.            להוכחת הנטען בכתב האישום העידה התביעה, בין היתר, את המפורטים להלן: האחראים על ציי הרכב בחברות שונות, שמהן רכש המערער כלי רכב, בנקאים בסניפים שבהם נוהלו החשבונות של הנאשם ושל יוסי כהן, את אחיינו של המערער, שעל שמו נרשמו כאמור חלק מכלי הרכב שרכש המערער ואנשי חקירות שונים, שניהלו את החקירה כנגד המערער. כן העידו חלק מן הקונים שרכשו כלי רכב מן המערער בנסיבות המפורטות בכתב האישום. נוכח ריבוי העדים בתיק - חלק ממוכרי כלי הרכב למערער, וחלק מרוכשי כלי הרכב מן המערער - לא העידו. חלף עדותם, הוגשו תצהירים ושאלונים שונים שמילאו.

4.            מטעם ההגנה העיד המערער עצמו, אשר הודה למעשה ברבות מעובדות כתב האישום, הכחיש את חלקן האחר, וכללית טען כי "עשה טעויות" ולא הבין את הפסול במעשיו. ראוי לציין כי חקירתו הנגדית של המערער נקטעה: במהלך הפסקה בחקירתו, יצא המערער מבעד לחלון במסדרון בית המשפט, ונראה כמי שמתכוון לקפוץ למותו - דבר שהתובע במשפט מנע בגופו. בהסכמת התביעה, לא נתחדשה לאחר מכן חקירתו הנגדית של המערער.

עוד העידו מטעם המערער שניים שטענו, בהקשר לרכישת הדירה והמקורות למימונה, כי יוסי כהן העביר לאחיו-המערער מספר פעמים כספים במזומן לצורך ביצוע הרכישה. כן העיד מטעמו של המערער "מומחה" בנושא מחירי רכבים. הלה טען שרק מצבו המכני של כלי הרכב, ולא הנסועה, הוא המדד הנכון לשווייה של מכונית. הוא ציין כי בדעתו להבהיר זאת אף במחירון כלי-רכב מתחרה למחירון של לוי יצחק (המקובל בשוק) - מחירון שהוא מתכוון לפרסם במועד עתידי.